החלטה בתיק מ"ת 39375-08-10 - פסקדין

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח, נשיאת נשק בלא רשות עפ"י דין, שינוי זהות רכב או חלק של רכב וקבלת רכב או חלק גנובים.

מעובדות כתב האישום עולה כי המשיבים קשרו קשר להביא למותו של אייל סופר - איש עסקים אשר בבעלותו בתי עסק שונים בנתניה. המשיבים 1 ו -2 פנו למשיב 3 והציעו לו סכום של 60,000$ תמורת שירותיו כנהגו של המשיב 1 בעת ביצוע הרצח.

משיב 1 מסר למשיב 3 סכום של 8,000$ כמקדמה.

במהלך חודש יולי 2010 ערכו המשיבים 1-3 ואחרים הכנות לקראת הוצאת התוכנית אל הפועל, נפגשו מספר פעמים לשם תכנון פרטי הרצח, סוכם כי המשיב 2 יבצע תצפיות לעבר סופר, המשיב 3 ישמש כנהג והמשיב 1 יבצע את הירי.

נערכו תצפיות לעבר בתי העסק של סופר וביום 29.07.10 נסעו המשיבים 1 ו -3 למושב סמוך לנתניה, הצטיידו באופנוע שסימני זיהויו שונו על מנת להשתמש בו בעת ביצוע התוכנית והכול כפי שמפורט בכתב האישום.

כן הצטיידו בנשק מסוג קרל גוסטב ובמחסנית.

המשיבים 1-3 נפגשו במלון "כרמל" בנתניה ביום 31.07.10 בערב, לנו שם וביום 01.08.10 בבוקר החלו לערוך בדיקות באור-יהודה (עיר מגוריו של סופר) וכן בבתי העסק השייכים לסופר בנתניה וזאת באמצעות שני כלי רכב שונים (ברלינגו ומאזדה).

בשעה 18:43 יצאו המשיבים 1-3 מהמלון בשני כלי רכב שונים ובשעה 18:53 הורה המשיב 1 למשיב 2 לרכוש כפפות מן השוק בנתניה והמשיב 2 עשה כן.

המשיבים 1 ו -2 הגיעו לדירתו של המשיב 1 ,הצטיידו בקסדה, תיק שחור עם הנשק והמחסנית וזוג כפפות, נסעו למרכז העיר נתניה ובשעה 19:27 או בסמוך לכך נפגשו המשיב 1-3 ברחוב סטודיו בנתניה, המשיב 2 מסר למשיב 1 את הכפפות.

המשיבים 1 ו -2 שינו את לוחית הרישוי הקדמית של רכב המאזדה באמצעות שינוי סיפרה,  החליפו ביניהם כלי רכב כך שהמשיבים 1 ו- 2 נסעו ברכב המאזדה והמשיב 3 נסע ברכב הברלינגו.

סמוך לכך הגיע המשיב 2 למסעדת השייח' - מסעדה המצויה בבעלותו של סופר והתמקם בסמוך על מנת לבצע תצפית ואילו המשיבים 1 ו -3 הגיעו ברכב המאזדה מצויידים בנשק ובמחסנית, בקסדה ובכפפות והמתינו ברח' הירדן בנתניה.

בשעה 20:00 לערך ירד המשיב 1 מרכב המאזדה, הניח את התיק והנשק במרחק שני מטר מהרכב והמתין לבואו של סופר.

מכתב האישום עולה כי מדיווחים שקיבלה המשטרה ,עלה כי סופר בדרכו למקום ומחשש לחייו ולביטחון הציבור הוחלט לעצור את המשיבים 1-3 טרם יוציאו תוכניתם אל הפועל.

ב"כ המשיב הסכימה לקיומה של תשתית ראייתית ועתרה לקבלת תסקיר מעצר ולאחר ששמעתי את טענות שני הצדדים הורתי לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של המשיב וזאת בשל מצוות המחוקק והחלטות ביהמ"ש העליון, הגם שמדובר בעבירה חמורה, תוך ציון כי "אין בהזמנת התסקיר כדי לטעת כל תקווה בלבו של המשיב כי ישוחרר לחלופת מעצר".

התרשמות שירות המבחן מן המשיב היתה כי "אינו בעל דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים אך בעל קושי ביכולת שיפוט בסיטואציות חברתיות, נטייה להיגררות ולהיות מנוצל". המשיב "הציג עמדה מטשטשת ומצמצמת ביחס לנסיבות מעצרו ולמתואר בכתב האישום".

שירות המבחן בחן חלופת מעצר בבית אמו של המשיב בבני עייש בפיקוחה ובפיקוח אחותו אשר נמצאו "אחראיות אשר מודעות לחומרת המעשים המיוחסים לו ומבינות את משמעות הפיקוח והתנאים המגבילים" ומצא כי החלופה יכולה להציע פיקוח הרמטי.

יחד עם זאת שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את המשיב לחלופה בשל חומרת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, עמדתו המטשטשת, הפער בין אורח חייו הנורמטיבי מול חומרת המעשים וכן הוסיף, כי "על אף שמדובר במעצרו הראשון ויכולתה של חלופת המעצר המוצעת להציע פיקוח הרמטי, אנו מתקשים להעריך את רמת הסיכון להישנות התנהגותו ואת הסיכון לאפשרות פגיעה בו מצד המתלונן".

אמנם, השיקול בדבר ביטחונו האישי של נאשם אינו רלוונטי לקביעה באם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר, שכן בין מטרות המעצר מאחורי סורג ובריח לא נמנית מטרה של שמירה על גופו וביטחונו של נאשם.

החלופה שנבחנה על ידי שירות המבחן נמצאה ראויה כחלופה, אך השאלה היא האם המשיב ראוי לאמונו של בית המשפט כך שיהיה בחלופה עצמה כדי לאיין  המסוכנות הנשקפת ממנו.